בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טהורי

פסק דין

תביעת בנק כנגד לקוח כאשר ברקע הדברים השקעות שבוצעו בניירות ערך

רקע ועובדות מוסכמות

1.הנתבע (והתובע שכנגד), מר אריה טהורי (להלן: "אריה"), ניהל בבנק התובע חשבון עו"ש וחשבון ניירות ערך בהתאם להסכם עליו אריה חתם ביום 8.10.93. עם פתיחת החשבון הפקיד אריה 50,000 ₪ אשר שימשו להשקעתו הראשונית בבורסה. כבר בתחילת הפעילות החשבון היה ביתרת חובה של 50,000 ₪ שכן אריה רכש ניירות ערך בהיקף של 100,000 ₪ כאשר אלו שימשו בטחון לאשראי שקיבל. מסגרת האשראי שקיבל אריה בפתיחת החשבון עמדה על 100,000 ₪.

ביום 25.11.93 ביקש אריה הלוואה בסך 50,000 ₪ שכן בכוונתו היה לרכוש יחידות בקרנות נאמנות פסגות פוקוס. לאחר שאריה ביקש למכור את המניות ההלוואה האמורה נפרעה. בחודש ינואר 94 קיבל אריה הודעות על שווי יתרת החובה בהשקעותיו לסוף שנת 1993. על מנת להקטין את יתרות החוב שצבר חשבונו, הציע אריה בחודש ספטמבר 1994 למשכן נכס מקרקעין שבבעלותו, ואף נחתם שטר משכון. אריה הפקיד ביום 30.12.04 סך של 60,000 ₪ על מנת לצמצם את חובו. נותרה יתרת חובה בחשבון ומכאן התביעה. מנגד, טוען אריה כי לא רק שאינו חייב לבנק דבר, אלא שבדיקת מומחה מטעמו העלתה כי הבנק הוא שחייב לו כספים, אותם תבע בתביעה שכנגד.

תמצית טענות הבנק

2.טוען הבנק כי אריה פתח את חשבונו לשם השקעות בניירות ערך וכי מדובר בלקוח שלא נזקק לייעוץ השקעות, למרות שהייעוץ הוצע ואריה התנהג כבעל ניסיון בתחום ההשקעות והיה החלטתי בפעולותיו. טוען הבנק כי כל ההחלטות בדבר ההשקעות היו של אריה בלבד ולאחר שפעמים רבות היה מגיע לסניף הבנק עם רשימה מוכנה או שההוראות ניתנו בטלפון תוך שאריה חתם על הרשאה כללית לביצוע פעולות בטלפון. טוען הבנק כי בהתאם לסע' 8 להסכם פתיחת החשבון, הרישומים בספרי הבנק יחשבו כראיה לכאורה לתוכנם. לפיכך התבקש בית המשפט לקבל את התביעה.

תמצית טענות אריה (הנתבע והתובע שכנד)

3.טוען אריה כי הבנק פיתה אותו להפקיד כספים בחשבון שפתח תוך הבטחה כי השקעותיו ינוהלו בדרך מקצועית שתביא לרווחים. לאחר חלוף זמן, התברר לאריה כי הבנק עשה בחשבונו כבתוך שלו וגרם לו לאבד את השקעתו ואף יצר חיובים בחשבון שלא כדין. טוען אריה כי מעולם לא משך סכומים מהחשבון ולא חתם על הוראות הקנייה והמכירה של ניירות הערך וכי הוראות אלו בוצעו על ידי פקידי הבנק ללא ידיעתו וללא הסכמתו. טוען אריה כי אינו מבין בניירות ערך והוא סומך על בנקים וסבר כי ניתן ליתן אמון ביועצי ההשקעות של הבנק. טוען אריה כי רק לימים נודע לו שההשקעות שביצעו פקידי הבנק כביכול בשמו היו ספקולטיביות ביותר, אופציות וכיו"ב והדבר סתר את רצונו בהשקעה בטוחה שתניב פירות כפי שהובטח לו מלכתחילה. אריה הגיש מטעמו חוות דעת מומחה אשר מצא כי לא רק שאינו חייב כספים לבנק, אלא שהבנק חייב לו מאות אלפי ₪ אותם תובע הוא בתביעה שכנגד.

הראיות

4.מטעם הבנק העיד מר אריה נחום שהיה בתקופה הרלבנטית יועץ השקעות בבנק. מטעם אריה העיד הוא בעצמו וכן העיד מר סלימאן עלי סלמאן, מומחה אשר הגיש חוות דעת בתחום חיובי החשבון מטעמו של אריה.

המסמכים המהותיים שהגיש הבנק היו תנאי ניהול חשבון וניהול חשבון ניירות ערך, בקשה לביצוע פעולות וקבלת יעוץ בטלפון מיום 8.1093, בקשה להעמדת אשראי מיום 25.11.93, טבלת שיעורי ריבית בתקופה הרלבנטית בבנק, נספח לבקשה להעמדת אשראי מיום 25.11.93, מסמכי העמדת הלוואה ומסמכי משכון מאוקטובר 1994 וכן שטר משכון והמחאת זכויות מיום 17.10.94, אישור על משכון ברשם המשכונות מיום 12.1.95 וריכוז אסמכתאות לביצוע פעולות קניה ומכירה של ניירות ערך מתאריכים שונים.

דיון

5.אקדים את המאוחר. מסקנתי הינה שיש לקבל התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. למסקנתי זו הגעתי לאחר ההכרעה בשלוש השאלות המרכזיות בתיק זה:

א. האם אריה חתום על המסמכים השונים שהגיש הבנק?

ב. האם אריה אישר או לכל הפחות היה מודע לפעילות בחשבון ניירות הערך?

ג. האם ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם אריה בתחום חיובי החשבון?

האם אריה חתום על המסמכים השונים שהגיש הבנק?

6.טענת ההגנה המרכזית של אריה הינה שהבנק עשה בחשבונו כבתוך שלו, הוריד לטמיון את השקעותיו והותיר חשבונו ביתרת חובה. בעיקר טוען אריה כי הפעולות השונות בחשבון נעשו על דעת פקידי הבנק ובמיוחד על דעתו של מר נחום שהיה יועץ ההשקעות שטיפל בחשבונו וכי החתימות הנטענות על המסמכים השונים אינם חתימותיו. טוען הבנק כי אין צורך אלא במראה עיניים ולפיו אריה הוא שחתם על המסמכים.

עיון במסמכים שצירף הבנק העלה כי אריה חתם על מסמכים בשני אופנים: הראשון, חתימה אליפטית שבתוכה רשם את שם משפחתו "טהורי". השני, חתימה אליפטית ללא שם משפחתו במרכזה. דוגמא לחתימה מהסוג הראשון, ניתן לראות בתצהיר העדות הראשית שהגיש אריה. דוגמא לחתימה מהסוג השני, ניתן לראות במסמכים כמו תנאי ניהול פיקדון ניירות ערך מיום 8.10.93 בעמוד השני או בשטר המשכון והמחאת זכויות על דרך השעבוד מיום 17.10.94, בכל אחד מתשעת העמודים של מסמך זה בתחתית העמוד. בהתאם למסמכי פתיחת החשבון, דוגמת החתימה הראשונה, הייתה דוגמת החתימה הרשמית עליה הצהיר אריה בפתיחת החשבון. בחקירתו הנגדית, אריה נשאל על דוגמאות חתימתו (פרוטוקול 21.2.10 עמ' 20 ש' 19 ואילך). אריה טען כי הוא חותם רק כמו בסוג הראשון, כאשר שם משפחתו במרכז אך דחה הטענה ולפיה חתימתו מצויה במסמכי הפקדה שונים, שכן שם משפחתו לא הופיעה במרכז החתימה. עוד טען אריה כי לא יכול להיות שהוא החתום על הוראות קנייה ומכירה שהוצגו שכן במועד שכביכול חתם על ההוראות השונות, היה במקום אחר.